פסק-דין בתיק ע"פ 20671-04-11

השופטת אסתר דודקביץ

מבוא

1.         לפנינו ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ח' שניצר - זאגא) בת.פ. 4258/08, לפיו  הורשע המערער בעבירה של גרימת מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), ונידון ל- 5 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, ל- 10 חודשי מאסר ע"ת בתנאים המפורטים בגזר הדין ולקנס בסכום של 10,000 ש"ח.

תמצית עובדות כתב האישום

2.         נגד המערער הוגש כתב אישום, בו נטען כי המערער גרם למותו של ירוחם שוקר ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר נמצא ביום 23.2.05, בתחתית תעלה חפורה שהתמוטטה (להלן: " התאונה").

בכתב האישום נטען כי המערער הוא הבעלים והמנהל של חברת גיל דן חברה קבלנית בע"מ (להלן: "החברה"). בתחילת שנת 2004 התקשר המערער בחוזה עם מזמין העבודה, שרון אמיר, והתחייב לבנות עבורו בית פרטי ברחוב הפרחים 33 ברשפון (להלן:" האתר").

בתאריך 20.5.04, מינה המערער את מר וולף שמוקלר (להלן:" שמוקלר") להיות מנהל עבודה באתר. ביום 7.4.05, פיטר המערער את שמוקלר מעבודתו בחברה, לא מינה במקומו מנהל עבודה אחר ולא הודיע על כך למפקח העבודה האזורי.

בתאריך 20.2.05 החל המערער לבצע באתר חפירת תעלה עבור קו ביוב באמצעות מחפרון. עד ליום 23.2.05 הספיקו העובדים לחפור תעלה באורך של כ-35 מ', וכן התקינו בתעלה שתי יחידות של בריכות ביוב מפלסטיק שהיה צריך לחברן.

בכתב האישום נטען כי הדפנות של התעלה היו אנכיות לכל אורכה, ללא כל שיפוע או דיפון, שיבטיח אותן מפני התמוטטות.

ביום 23.2.05, ביקש המנוח, שעבד במקום מטעם החברה, מהטרקטוריסט, שעסק בחפירת התעלה, להגביה מעט את התשתית להנחת בריכת הביוב השלישית ע"י דחיפת אדמה לתוך התעלה. במהלך דחיפת האדמה לתעלה נסתם צינור הביוב. המנוח ירד לתעלה כדי לנקות את צינור הביוב שנסתם, ובעודו מנקה את הצינור, התמוטטה דופן התעלה וכיסתה את המנוח לחלוטין. המנוח חולץ מהתעלה לאחר כ-20 דקות, ורופא קבע במקום את מותו.

כתב האישום ייחס למערער רשלנות, בכך שלא דאג שעבודת הבנייה תתבצע בהנהלה ישירה ומתמדת של מנהל עבודה מוסמך שהיה עליו למנות; בכך שלא דאג להבטיח את צידי החפירה מפני התמוטטות ע"י דיפון מתאים; בכך שלא דאג להבטיח את בטיחות המנוח שעבד בתעלה באמצעות תא הגנה מתאים; בכך שלא ערך ביקורת בטיחות של החפירה מדי יום לפני התחלת העבודה; בכך שלא הדריך את המנוח והעובדים האחרים בדבר כללי הבטיחות והסיכונים הקיימים באתר ולא ניהל באתר פנקס הדרכה, הכול בניגוד לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 (להלן: " התקנות") ולתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט - 1999. בשל מעשיו ומחדליו המתוארים לעיל של המערער גרם המערער, כך נטען בכתב האישום, למותו של המנוח.

הכרעת הדין

3.         בהכרעת הדין עמד בית משפט קמא על כך שהמערער הודה בביצוע העבודות באתר וטען כי הוא הבעלים של החברה, אך לא שימש כמנהל עבודה, לא נכח באתר באופן קבוע ולא ליווה את שלבי העבודה בזמן ביצועה. המערער טען, כי אין לייחס לו רשלנות בגין מותו של המנוח באתר, שכן הוא העסיק לאורך כל התקופה מנהל עבודה, שהיה אחראי לעבודות והוא סיפק לו כל מה שהיה דרוש לביצוע העבודות, לרבות חומרים לדיפון התעלה.

4.         בית המשפט קמא הסתמך על עדותו של חוקר משרד העבודה בוריס ליבוביץ (להלן: " החוקר") ועל דו"ח חקירת תאונת העבודה שערך, לפיו עבודות העפר ועבודות הנחת מערכת קו הביוב בוצעו ע"י עובדים שאינם בעלי מקצוע, וכי טענת המערער לפיה המנוח הוא זה אשר שימש באתר כממלא מקום מנהל עבודה לא נתמכה בתעודת הסמכה ואף לא נשלחה הודעה על ביצוע עבודות הבניה ועל מינוי מנהל עבודה על שם המנוח כנדרש בחוק.

            בית המשפט קמא קבע, כי התאונה ארעה במהלך סיום חפירת תעלת הביוב, שהחלה כשלושה ימים לפני מועד התאונה. המערער אישר בחקירתו, כי העסיק את הטרקטוריסט שעסק בחפירת התעלה. כעולה מדו"ח חקירת תאונת העבודה של משרד העבודה, התעלה נחפרה בצמוד למבנים קיימים ומצידה השני של החפירה הונחו ערימות של אדמה. כעולה מגרסת עדי הראיה הישירים (ויקטור רובינשטיין, הטרקטוריסט ישראל סודמי והאני באשרה) התמוטטו דפנות התעלה בעת שהטרקטור עסק בהמשך החפירה, בעוד שהמנוח היה בתוך התעלה וניסה לנקות פתח של צינור.

            בית המשפט קמא אימץ את עדותו של המפקח, לפיה דפנות החפירה היו מקבילות והתעלה לא נחפרה בשיפוע. בכך דחה בית המשפט קמא את גרסת המערער, אשר נתמכה בחוות דעתו של ד"ר ביקלס, אשר לא דק פורתא, משהתברר שגם ד"ר ביקלס ביקר באתר וצילם תמונות לאחר התאונה, ואולם חוות דעתו של ד"ר ביקלס התייחסה רק לשאלות שנשאל ע"י ב"כ המערער ולעמדתו לגבי הפרשנות החקיקתית. פרשנותו של ד"ר ביקלס ללשון התקנות נדחתה מניה וביה ע"י בית המשפט קמא לנוכח העובדות כהווייתן.

בית המשפט קמא קבע, כממצא שבעובדה, כי ניתן היה למנוע את התמוטטות התעלה ע"י שימוש בדיפון או בתא הגנה מתאים, ועמד על חובת הדיפון הקבועה בתקנות. גם בהעדר חוות דעת של מומחה לגבי סוג הקרקע, קבע בית המשפט קמא על סמך מארג הראיות, את סוג הקרקע שבאתר (חול וחמרה), וזאת בהתבסס על עדותו של החוקר, שהוא עד מומחה בעל וותק וניסיון של עשרות שנים בתחום.

בית המשפט לא האמין למערער ודחה את טענתו כי הונחו בסמוך לתעלה לוחות לדיפון, לנוכח הסתירה בעדויות ולאור קו ההגנה שהציג המערער, לפיו דפנות התעלה לא הצריכו אמצעי הגנה ודיפון.

בית המשפט קמא סקר את פרשת התביעה לפיה, ביום 7.2.05 הודיע המערער לשמוקלר על פיטוריו. אי לכך מיום 19.1.05 ועד ליום 23.2.05 (מועד קרות התאונה), היה האתר ללא הנהלה ופיקוח של מנהל עבודה מוסמך, והמערער לא דאג למנות מנהל עבודה אחר.